שירה ביום יום – השיר של אובלונואק

אורפינגליק – משורר, ציד, שמאן. צפון קנדה, 1923. מתוך: The Netsilik Eskimos, Rasmussen

שירה תפסה מקום מרכזי ביום יום של בני האינואיט. דוגמא מקרית: בשלושה מתוך ארבעת הסיפורים בספר "סיפורים גרינלנדיים" שירה תופסת מקום. בסיפורים שבספר ההקשר של השירה הוא על פי רוב עשית כשפים, כלומר שירה כלחש קסמים, אבל בני האינואיט שרו בהקשרים רבים אחרים: הם שרו בטקסים, בכינוסים חברתיים וגם לבד, או בקרב בני ביתם. בני האינואיט לא רק שרו אלא למעשה רובם גם שוררו שירים (לבני האינואיט הקדומים לא היה כתב, לכן יהיה קצת מוזר להגיד שהם כתבו שירים. ה"כתיבה" התבצעה בעל פה). אנשים שוררו שירים שבטאו את צפונות ליבם, וגם שירים המכונים שירי לעג.

שירי הלעג היו שירים שאנשים כתבו כנגד אדם שפגע בהם. את שיר הלעג היו מבצעים ברבים, בעת כינוס ובנוכחות האדם שאליו מכוון השיר. האדם שהשיר כוון אליו היה עונה בשיר לעג משלו. הראשון היה עונה לשיר שהשני שר לו בחזרה וכן הלאה, עד שמישהו מהם היה מנצח בתחרות השירה. מה שמענין במיוחד בתחרויות השירה הוא שהן היו יעילות בפתרון סכסוכים. פעמים רבות לאחר התחרות, היריבים היו חוזרים להיות חברים.

 

אבל כאמור, אנשים לא כתבו רק שירי לעג, אלא היו כותבים שירים לשם השירה, כביטוי אישי, בדומה לשירה הלירית שהתפתחה בתרבות שלנו. אנשים ששרים להנאתם תוך כדי שהם עוסקים במטלות יומם היה דבר נפוץ. ופעמים רבות אנשים שרו שירים של עצמם, או של בני משפחתם. השירים היו הרבה פעמים מופשטים ומרומזים. אולי זה נובע מטבעה האוניברסלי של השירה, שעושה שימוש במטאפורות ודימויים, אשר ערפול ורימוז הם חלק מהאופן בו היא פועלת. אבל נוסף על כך בני האינואיט חיו בקהילות קטנות בהם כולם הכירו את כולם באופן די קרוב. כך שכאשר אדם שר שיר יכלו להבין את משמעותו ואת ההקשר שלו גם אם הדברים צויינו באופן מרומז או מעורפל.

הנה שיר של בת אינואיט, מבני הנצליק שבצפון קנדה. השיר הזה תועד על ידי קנוד ראסמוסן במהלך מסע שערך בצפון הארקטי של קנדה בשנים 1921-24, ופורסם בספרו על בני הנטצליק (The Netsilik Eskimos, pp. 16-17, 1931). תרגמתי את השיר באופן חפשי:

השיר של אובלונואק

אֶיָאיָה – אֶיָה.

אני מבחינה

בפיסה של שיר

ומאמצת אותו אלי כחבר

אֶיָאיָה – אֶיָה.

האם עלי להתבייש

בילד שפעם נשאתי

איתי באָמָאוּטִי*,

משום ששמעתי על מנוסתו

מרדיפת בני אדם?

אֶיָאיָה – אֶיָה.

אני מתביישת:

אבל רק משום שלא הייתה לו

אֶם חסרת אשמה כמו השמים הכחולים,

פקחית וחפה מהשתטות.

עכשיו דיבורי האנשים יחנכו אותו

ורכילות תשלים את השכלתו.

עלי להרגיש בושה ככל הנראה,

אני, אשר נשאתי ילד

אשר לא יהיה לי מקלט;

במקום זאת אני מקנאה באלו

שיש להם קהל חברים מאחוריהם.

מנופפים על הקרח,

כאשר הם יוצאים למסעות לאחר חגיגות פרידה.

הו, אני זוכרת חורף,

עזבנו את האי "העין הממצמצת";

מזג האוויר היה נוח.

וכפות הרגלים שקעו, חורקות בעדינות, בתוך השלג הנמס.

אבל כאשר ההודעה הגיעה

אודות ההרג והמנוסה,

כשלתי.

כמו אחת שאינה מסוגלת לעמוד על רגליה.

 

* לפאקה (מעיל עליון) של הנשים תפור כובע גדול במיוחד שנקרא אמאוטי ומשמש לנשיאת תינוקות. 

 

השיר הזה שורר על ידי אובלונואק (Uvlunuaq). משמעות שמה הוא "היום הקטן". היא, בעלה, ילדיה ונכדיה היו הראשונים מבני הנטצליק שראסמוסן פגש כאשר הגיע לאזורם. ראסמוסן פגש במשפחתה של אובלונואק בעת שאלו היו במסע, כדי לסחור את 70 פרוות השועל שברשותם תמורת רובים. בעלה אורפינגליק (Orpingalik) היה אנגטקוק (שמאן) בעל שם, כמו גם ציד מוכשר ומשורר שראסמוסן תיעד גם משיריו. את השיר הזה שוררה אובלונואק על אחד מבניהם, שכמה שנים קודם לכן, הרג את שותפו לציד בהתקף זעם. מאז הוא חי בהרים עם אשתו ובנו המאומץ, מסתתר מפני המשטרה הרכובה של ממשלת קנדה אשר שמע על אודות קיומם. בהמשך ראסמוסן פוגש גם אותו.

ראסמוסן בילה עם המשפחה 8 ימים. פעם שאל את אורפינגליק (משמעות השם: "זה עם ענף הערבה") אשר היה משורר פורה: כמה שירים הוא שורר? ואורפינגליק ענה: "כמה שירים יש לי איני יכול להגיד לך. אינני עוקב אחר דברים שכאלו. יש כל כך הרבה ארועים בחיים של אדם בהם שמחה או צער מורגשים באופן כזה שהתשוקה לשיר עולה; כך שכל שאני יודע הוא שיש לי הרבה שירים. כל ישותי היא שיר, ואני שר כשם שאני לוקח נשימה"

סיפורים מתרבויות עתיקות

סיפורים מתרבויות עתיקות