שירי לעג – שירו של קָקוֹרְטִינְגְנֶק 

בפוסט הקודם סיפרתי שבני האינואיט כתבו סוגים שונים של שירים. בין היתר הם כתבו “שירי לעג”. אדם כתב שיר לעג לאדם אחר שפגע בו, עלב בו, רימה אותו או נהג בו בחוסר כבוד; לאדם שהוא חש כלפיו כעס או שנפגע ממנו. את שיר הלעג היה שר המשורר בפומבי, בעת כינוס, וכך מטיח את האשמות שלו באותו אדם. האדם שכלפיו שר את שיר הלעג היה יכול לענות בשיר לעג משלו. האיש הראשון היה יכול לענות שוב, בשיר לעג חדש וכן הלאה, עד שמישהו “ניצח” בתחרות השירה. מעניין שלא פעם, שבעקבות תחרות שירי לעג כזו, יריבים נעשו לחברים.

אני מביא כאן שיר לעג שפרסם קנוד ראסמוסן בספרו על בני הנטצליק. ראסמוסן פרסם את השיר (כמו את רוב השירים בספר) בתרגום מילולי. גם אני תרגמתי את השיר באופן מילולי, בלי לערוך ובלי לנסות לפרש אותו. ראסמוסן כתב כמה שורות הקדמה וכמה שורות בסיום השיר אשר מציגות הקשר ופרשנות – גם דבריו אלה מובאים כאן. אך לפני כן, הערה נוספת ומאירת עיניים של ראסמוסן על שירי לעג:

“ברבים מן השירים מובאת היכולת לשיר בחידות לדרגת אומנות, כדי לשמור את הקהל במתח, ורק לרמוז, בלי להבהיר בפירוש למה מתכוון המשורר. אך משום שהעניינים הפרטיים של כולם נמצאים ברשות הרבים – גם חוויות הציד וגם הרפתקאות רומנטיות – רק לעיתים נדירות מתקשים השומעים למלא את הפערים.”

 (The Netsilik Eskimos, p. 351)

 

שיר הלעג של קָקוֹרְטִינְגְנֶק נגד פִּיוּבְקָאק

פִּיוּבְקָאק גנב כבש מושק מקָקוֹרְטִינְגְנֶק. קָקוֹרְטִינְגְנֶק אִחסן את כבש המושק ואת כל השומן שלו לצורך שימוש בחורף, וזה כל השומן שהיה לקָקוֹרְטִינְגְנֶק למשך החורף. פיובקאק לא גנב משום שגווע ברעב, אלא התענג על הגנבה ומכיוון שהוא ומשפחתו לא יכלו לאכול הכול, נתן לכלבים שלו את השאריות. קָקוֹרְטִינְגְנֶק העניש אותו בשיר הלעג הבא:

אָבָאגָ’ה, אָבָאגָ’ה

עכשיו קורה שאני עומד לשיר – אני שלא מסוגל לעשות זאת כראוי

אני, שהנני אדם שאינו מתקדם יותר בציד

אָבָאגָ’ה !

מעוררי קנאה הם האנשים מאוּטְקוּהִיקְגָ’לִיק

על מנהגם (לדוג דגי סלמון)

בעזרת קרסיהם שאותם הם מנענעים,

משום מנהגם

אשר אני חסר ניסיון בו!

אָבָאִיגִ’יגָ’ה!

אני בדרך כלל לוקח את חנית הדיג שלי עמי – את זה

ואת דג הדמה הקטן שלי

אָבָאִיגִ’יגָ’ה!

אני עומד זר אבל אינני מזהה (מי זה)

פני המים שם נראים חשוכים

למרות שהוא מעט חיוור ולא מובחן הוא מסתמן; דג הדמה שלי.

הוא לא עוזב אותו, הוא תמיד רוצה לחזור אליו

הו הביטו, האם זה אינו קרובי היקר

אשר הוא חברי לשירה בתחרויות,

הביטו, האם אין זה קוּנַרְסוּאָק,

אָבָאִיגִ’יגָ’ה!

הוא שוחה הלאה

ואז מגיע דג כִּלכִּית

דג כזה אינני מורגל לראות

ואני עומד בביישנות, זר לו,

בפעם הראשונה שאני מבחין בו

אבל הביטו, זה בן דודי

טִינָאק, כפי שאני קורא לו, הוא עם האף הגדול

אָבָאִיגִ’יגָ’ה, אָבָאִיגִ’יגָ’ה!

הוא נע הלאה – סלמון זכר גדול

שוחה הלאה אל עבר מאגר הבשר שלי שם;

אחר השחור הגדול (כבש המושק) הוא נוטה

ועל כן הוא איננו חוזר – כן, אבל ראו, האם זה לא

דודי היקר, פִּיוּבְקָאק הגדול –

קרס*

לחלק האחורי של מעילו שם

הוא יכול להחליק פנימה הוא נתפס היטב

וכך הוא לעולם לא חזר!

אָבָאִיגִ’יגָ’ה!

קר ורועד נאלצתי לחיות את החורף פה

משום שלא הצלחתי לתפוס שום דבר.

 

* במקור: נוֹקַרְטֶרַארְג’וּק (הקטן עם החוט אשר אפשר למשוך)

 

את השיר הזה יש לפרש כך: קָקוֹרְטִינְגְנֶק חושב על האנשים באוּטְקוּהִיקְגָ’לִיק, מקום מגוריו של  פִּיוּבְקָאק, ובהזדמנות זו הוא נזכר שהם דגים דגי סלמון באמצעות קרסים, בעוד בני הנטצליק משתמשים רק בחנית דיג ובדג דמה קטן, מגולף מעצם. קָקוֹרְטִינְגְנֶק עומד על אגם ומנסה לשפד דגי סלמון בחנית שלו, ואת הדג המתקרב לדג הדמה שלו הוא מזהה כחבר, ובעודו עומד שם, מחשבותיו נסובות סביב חבריו. לבסוף הוא רואה את פִּיוּבְקָאק, ולו הוא לועג משום שחורף אחד הוא (קָקוֹרְטִינְגְנֶק) חווה מצוקה בזמן שפִּיוּבְקָאק  התענג על צידת החורף שלו.

מתוך: The Netsilik Eskimos, p. 345-7