ציד ותודעה

ב-2010 בקרתי בדרום אפריקה וראיתי בדוכן עיתונים משהו שהיה ביזארי בעיני: מגזין על ציד. אף שלא הייתה לי שום משיכה לנושא, חשבתי שזה יכול להיות חומר קריאה מענין לשים בין המגזינים בשירותים ורכשתי אותו. ובאמת היה משהו ביזארי במגזין ובהצצה שהוא נתן על עולם של חובבי ציד. הכתבה המרכזית בגליון עסקה בציד ג'ירפה. הכתבה כללה מידע על כיצד לארוב לג'ירפה ואיפה, לאן לכוון כדי להרוג, איך לבתר ולנייד את הבשר ועוד פרטים לגבי התנהגות של ג'ירפות והאופן בו אפשר לצוד אותן. אבל מה שהכה בי היתה התובנה שעלתה מקריאת הכתבה, שכדי לצוד ג'ירפה צריך חיבור חזק לבעל החיים. צריך להבין ולהכיר אותה, את סביבתה הטבעית, את האנטומיה שלה, את יכולות החושים שלה, את אופיה. הבנתי מזה, שאף על פי שזה נראה לי כסתירה, ציידים יכולים להיות שוחרי טבע בדיוק כמו מחבקי עצים כמוני, ואפילו יותר. אז נכון שהרבה, אולי רוב קוראי המגזין שרכשתי לא היו עונים להגדרה (שלי) לשוחרי טבע, אבל הבנתי שבוודאי יש כאלו בניהם.  

כשהתחלתי לעסוק בתרבויות של ציידיםלקטים ההבנה הזאת התחדדה והתחזקה הרבה יותר. המשמעות של ציד בעולם של ציידלקט היא שונה לחלוטין מזו של צייד חובב בחברה מודרנית. גם אורח החיים, תפיסת העולם, האמונות והערכים שונים מאלו של צייד חובב מודרני. בפרט שונה תפיסת העולם והאמונות בנוגע ליחסים בין הצייד לחיית הציד, כמו גם התלות ההישרדותית של הצייד בבעלי החיים. צייד-לקט וחובב צייד מודרני נבדלים זה מזה בקרבה לבעלי חיים אותם צדים ולסביבתם הטבעית. צייד-לקט בעצם חולק את מרחב המחייה עם החיות שהוא צד. אפשר כמובן למצוא עוד ועוד הבדלים.  

תחריט של Friedrich Heinrich von Kittlitz אשר השתתף במשלחת רוסית שהתקיימה בין 1826-29 וביקרה באיים האלואטים. המבנה של הקיאקים כמו גם הכובעים העשויים מעץ מכופף יחודיים לבני האונאנגן.

אבל דבר נוסף שהתגלה לי לגבי ציידים בעודי מתעמק בתרבויות של ציידים-לקטים, הוא החיבור הנפשי, החושי ויש לומר גם הרוחי לסביבתם ולבעלי החיים שחולקים אותה. גיליתי שיש משהו במצב התודעה של צייד-לקט, לכל הפחות בשעת ציד, שדומה למה שאנחנו קוראים מינדפולנס 

וכך, למשל, אפשר לקרוא את ההתרשמות הבאה בכתביו של חוקר בני אינואיט מלפני כמאה שנה: "…לעולם, אפילו לא לרגע האסקימואים לא הרפו מהחיפוש המתמיד [אחר חיות ציד]. כאשר אנחנו בתנועה, הם ערים לחלוטין באופן חסר הפוגה. יש כמעט להאמין שהם מסוגלים לקלוט את הריח משום שאפילו סימן החיים הקטן ביותר אינו חומק מעיניהם" (קנוד ראסמוסן).  

ראסמוסן ממשיל את היכולת של בני האינואיט להיות נוכחים במרחב ומחוברים לחיים השוכנים בו, ליכולת חושית אל אנושית היכולת לקלוט ריח, לזהות אותו ממרחק ולעקוב אחריו אף שאין רואים את בעל החיים ממנו הוא נודף. יכולת שמאפיינת בעלי חיים עם חוש ריח מחודד פי אלף מזה של בני אדם. יכולת שציידים צריכים להכיר ולדעת כיצד להתמודד איתה (כן, גם כדי לצוד ג'ירפה) 

ועדין, למה אני מדמה את הערות החושית הזאת למינדפולנס ומה בינה לבין קשר רוחי? את ההבנה הזאת קבלתי מסרטון של איש רוח מתרבות האונאנגן, תרבותם של שוכני האיים האלואטים מדרום מערב אלסקה.  בסרטון איש הרוח, לארי מרקוליף (Larry Merculieff) המכונה גם קויאח, מגולל פרקים  מילדותו על האי סנט פול בימת ברינג. זה אחד הסרטונים מאירי העיניים ביותר שיצא לי לראות לגבי תפיסת עולם ילידית ומה יש לנו ללמוד ממנה. באמצעות דוגמאות פשוטות הוא נוגע באופן עמוק בנושאים כמו קהילה, יחסים, חינוך, נוכחות, שפה וקשר עם הסביבה. את דבריו הוא פותח בברכת השלום בשפת האונאנגן שמשמעותה "שלום לעצמי האחר", שאפילו היא לבדה מעוררת השראה, ושאלות לגבי תפיסות חברתיות ויחסים בין אנושיים בתרבות של בני האונאנגן ובתרבותנו. ממליץ מאוד לראות את כל 17 הדקות של הסרטון הזה שיש לו אפילו תרגום לעברית, אף שלצורך הנושא של הפוסט הזה רלוונטי במיוחד החלק בסרטון שמתחיל בראשיתה של הדקה התשיעית.  

שם לארי מרקוליף מספר על הפעמים הראשונות שהתלווה לציידים ליום של ציד אריות ים בגיל חמש. הוא מספר כמה השתאה מכך שהציידים שומרים על ערנות במשך שעות ארוכות בעוד הוא מאבד ריכוז. הדהים אותו גם להיווכח ביכולת של הציידים לזהות אריה ים לפני שהוא נראה בעין, ובתיאום חסר המילים ביניהם. הוא שאל את עצמו איך הם עושים את זה? את התשובה הוא גילה דרך התבוננות בציפורים שחיות על האי. אפשר אפילו לומר שהציפורים לימדו אותו שיעור קריטי על תודעה, ובפרט על תודעת הציידים. כך התאפשר לו לעשות את מה שראה את הציידים עושים ועוד הרבה מעבר לכך. למשל, מצב תודעה קשוב ומחובר למרחב אפשרה לו למצוא את דרכו כאשר הוא שט בכלי שייט בתוך ערפל. אתן לכם לשמוע את הסיפור על פרטיו מפיו של לארי. רק אגיד שהתגלית שלו קשורה ליכולת להיות נוכח ולא לחשוב. אין לי ספק שהיכולת הזאת סייעה לו בחייו בהרבה דברים מעבר לצייד. מאמין שגם אתם תראו איך צייד ילידי יוצר קשר נפשי, חושי ורוחי עם הסביבה. קשר שנובע מתפיסת עולם ומדרך חיים שיש הרבה מה ללמוד מהן.  

 

 

 

כמה מילים על בני האונאנגן 

בני האונאנגן חיים כבר אלפי שנים באיים בדרום מערב אלסקה המוכרים בשם האיים האלואטים, על כן קוראים להם פעמים רבות האלואטים. גם מכנים אותם אסקימואים, שהינו שם כולל לתרבויות הארקטיות בצפון אמריקה (הכוללות את בני האינואיט, בני היופיק ובני האונאנגן). אך הכינויים הללו אינם הכינויים בהם הם בדרך כלל מכנים את עצמם, והכינוי אסקימואים נחשב על ידי רבים מהם כמעליב ופוגעני.  

בדומה לבני האינואיט והיופיק בני האונאנגן חיים במרחב הארקטי בסמיכות גאוגרפית ובתנאים אקלימיים דומים לאלו של תרבויות ארקטיות אחרות. יש גם דימיון רב בין טכניקות הציד, הכלים, חיות הציד, אורח החיים, אמונות ותפיסות עולם, ובכלל הרבה דמיון תרבותי. עוד קשר שיש בין בני האונאנגן ושאר התרבויות הארקטיות הוא בשפה. שפתם של בני האונאנגן שייכת למשפחה אחת של שפות עם אלו של בני האינואיט ובני היופיק.  

בני האונאנגן הסתמכו למחייתם בעיקר על ציד יונקים ימיים ודייג, אבל גם צדו בעלי חיים רבים אחרים. הם בנו קיאקים בעלי מאפינים יחודיים (ראו תמונה) וקיימו חיים חברתיים ורוחניים מפותחים.

סיפורים מתרבויות עתיקות

סיפורים מתרבויות עתיקות

  1. ראשי
  2. בלוג
  3. ציד ותודעה