ואם כבר מדברים על ציד: כמה מילים על על הוידאו ארט Tungijuq – מה שאנחנו אוכלים

וידאו ארט, 7:23 דקות, קנדה, 2009

תמונה 2בהמשך לפוסט הקודם על הסרט Angry Inuk, הנה עוד ביטוי קולנועי בקשר לתרבות הציד של בני האינואיט. החיים באזור הארקטי בו אין צומחים עצים והצמחיה מועטה חייבו במשך הדורות הסתמכות כמעט מוחלטת על בעלי חיים כמקור למזון, לביגוד ואף למגורים. כך היה במשך אלפי שנים בארקטי. בעשורים האחרונים, לאחר כיבוש הארקטי על ידי האדם הלבן וישוב בני המקום בישובי קבע, ניתן להשיג גם מזונות שמוטסים מהדרום. אך המזונות הקנויים הם באופן משמעותי יותר יקרים מאשר בשאר העולם. עדין, גם כיום, בשר צייד הוא המקור הזמין ביותר לאוכל איכותי ומזין.

הוידאו ארט נותן ביטוי לתפיסה של בני האינואיט לגבי ציד. באמונתם לכל דבר יש נשמה או רוח. כך שכאשר צדים בעל חיים לוקחים לנשמה את הגוף. מנהגים שונים בקשר לטיפול ולאכילה של הציד (טאבוים) נועדו לכבד את הנשמה שחייה נגזלו ממנה, ולפייס אותה.

הטאבוים, ככל הידוע לי, כבר אינם מקוימים היום. המפגש עם האדם הלבן הביא להרס כמעט מוחלט של התרבות המוסרתית ולשינוי דרמטי ובמידה רבה טראומתי באורחות החיים. אך משהו מתפיסת העולם, מהאופן בו מבינים את העולם נשאר, ואף זוכה לתחיה בעשורים האחרונים.

הסרט בכיכובה של זמרת השירה הגרונית טניה טאגק (Tanya Tagaq), ובהשתתפות הקולנוען עתור הפרסים זכריאס קונוק (Zacharias Kunuk), משלב אלמנטים מוזקלים מסורתיים, ומבטא באופן אומנותי תפיסות לגבי צייד. הסרט עושה את כל זאת באופן ישיר ובלתי מתנצל. ראו הוזהרתם.

לצפיה ב-Tungijuq

סיפורים מתרבויות עתיקות

סיפורים מתרבויות עתיקות