תשובתו של אווה
“כל המנהגים שלנו באים מהחיים ופונים אל החיים” (אָוָה)
אוה ואשתו אורלו מתוך: Intellectual Culture of the Iglulik Eskimos.
ראסמוסן מספר על פעם בה התארח באיגלו של אָוָה על קרח הים. במשך כמה ערבים ישב עם כמה מבני השבט ודן איתם בחוקי החיים ומנהגי הטאבו. “כולם ידעו בדיוק מה יש לעשות בכל מצב נתון, אבל כל פעם ששאלתי ‘למה?’ הם לא יכלו לתת תשובה” (Interrecual Cutltue of the Iglulik Eksiomos, p. 54). ראסמוסן כבר תיעד מפיהם את המידע בו חפץ על מנהגי הטאבו, והוא מספר שבצדק זה נראה להם בלתי סביר שהוא דורש מהם לא רק הסבר, אלא גם צידוק לאמונות שלהם. הם לא ידעו שראסמוסן שואל אותם זאת שוב ושוב כדי לערער אותם ולחלץ מהם תשובה מלאת השראה. ופעם אחת כאשר הוא שאל “למה?” הוא קיבל את מבוקשו:
“כרגיל אָוָה היה הדובר, ומכיוון שעדין לא היה מסוגל לענות לשאלותי, היא נעמד על רגליו, וכאילו שנתקף בדחף פתאומי, הזמין אותי לצאת איתו החוצה.
“זה היה יום סוער במיוחד, ומכיוון שהיה לו שפע של בשר לאחר ציד מוצלח במשך הימים האחרונים, ביקשתי ממארחי להישאר בבית כך שנוכל לקדם את העבודה ביחד. אור היום הקצר התחלף בחצי האור של שעות אחר הצהריים, אבל הירח עמד בשמיים, ועדין אפשר היה לראות למרחק מה. עננים לבנים ומרופטים שטו במהירות בשמיים, וכאשר משב רוח עז שעט על פני הארץ, עינינו ופיותנו התמלאו בשלג. אָוָה הביט ישר בפני, ובהצביעו לעבר מישור הקרח, היכן שגלי שלג הצליפו עם הרוח, הוא אמר:
“‘על מנת לצוד ולחיות בשמחה, האדם נזקק למזג אוויר נינוח. למה הרצף התמידי הזה של סופות שלג וכל הקשיים הלא נחוצים הללו לבני אדם המחפשים מזון לעצמם וליקיריהם? למה? למה?’
“יצאנו בדיוק בזמן בו גברים חזרו מהציד בפתחי הנשימה1 שעל קרח הים; הם באו בקבוצות קטנות, שעונים קדימה, נאבקים כנגד הרוח, שפרציה היו כה עזים עד שכפו עליהם לעצור מעת לעת. אף אחד מהם לא גרר כלב ים אחריו; מאמציהם המכאיבים והתמדתם העיקשת במשך כל היום היו לשווא.
“לא היתה לי תשובה ל’למה?’ של אָוָה, רק נענעתי ראשי בדממה. הוא אז הוביל אותי לתוך ביתו של קובלו (Kublo), אשר עמד קרוב, לצידו של ביתנו. פתילית השמן הקטנה בערה בלהבה קלושה ביותר, ולא הפיצה חום; שני ילדים שפופים רעדו מתחת לשטיח עור על הדרגש.
“אָוָה הביט בי שוב, ואמר: ‘למה צריך להיות קר ולא נוח כאן בפנים? קובלו יצא לצוד במשך כל היום, ואם היה תופס כלב ים, כפי שהגיע לו, אישתו הייתה יושבת וצוחקת לצד הפתיליה שלה, נותנת לה לבעור במלואה, ללא חשש שלא ישאר לה שומן למחר. החלל היה חמים, מואר ושמח, הילדים היו יוצאים מתחת לשטיחיהם ונהנים מהחיים. למה אין זה כך? למה?’
“לא עניתי, והוא הוביל אותי החוצה, ולתוך בקתת שלג קטנה בה גרה אחותו נטסק (Natseq) לבדה מכיוון שהייתה חולה. היא נראתה רזה ושחוקה, ואפילו לא התענינה בבואנו. במשך מספר ימים היא סבלה משיעול ממאיר אשר נדמה כמגיע מתחתית ראותיה, ונראה היה שמותה קרב.
“בפעם השלישית אָוָה הביט בי ואמר: ‘למה על אנשים להיות חולים ולסבול כאב? כולנו מפחדים מחולי. הנה אחותי הזקנה; עד כמה שמישהו יכול לראות, היא לא עשתה שום דבר מרושע; היא חיה חיים ארוכים והולידה ילדים בריאים, ועכשיו עליה לסבול לפני שימיה נגמרים. למה? למה?’
“בזה הסתיימה ההדגמה שלו, וחזרנו לביתנו להמשיך, עם האחרים, את הדיון שנקטע.
“‘אתה רואה’ אמר אָוָה ‘כמוני גם אתה לא יכול להסביר כאשר אנחנו שואלים אותך מדוע החיים הם כפי שהם. וכך על הדברים להיות. כל המנהגים שלנו באים מהחיים ופונים אל החיים; איננו מסבירים דבר, איננו מאמינים בדבר, אבל במה שעכשיו הראתי לך טמונה התשובה שלנו לכל שאלותיך.
“‘אנחנו פוחדים מרוח מזג האוויר שנגדו אנחנו מוכרחים להילחם כדי להשיג את המזון שלנו מהארץ ומהים. אנחנו מפחדים מסילה2.
“‘אנחנו מפחדים ממחסור ורעב בבקתות השלג הקרות.
“‘אנחנו מפחדים מטקנקפסלוק3 (Takanakapsaluk), האישה הגדולה שלמטה בקרקעית הים, אשר שולטת על כל חיות הים.
“‘אנחנו מפחדים מהחולי שאנחנו פוגשים באופן יום יומי סביבנו; לא מהמוות, אלא מהסבל. אנחנו מפחדים מהרוחות הרעות של החיים, אלו של האוויר, של הים ושל הארץ, אשר יכולים לעזור לשמאנים מרושעים להזיק לעמיתיהם בני האדם.
“‘אנחנו מפחדים מהנשמות של בני אנוש מתים ושל החיות שאנחנו הורגים.
“‘על כן אבותינו ירשו מאבותיהם את כל החוקים העתיקים של החיים אשר מבוססים על הניסיון והחוכמה של דורות. איננו יודעים איך, אנחנו לא יכולים להגיד למה, אבל אנחנו שומרים את החוקים כדי שנחיה ללא הפרעה. אנחנו כה בורים על אף כל השמאנים שלנו, שאנחנו מפחדים מכל דבר לא מוכר. אנחנו מפחדים ממה שאנחנו רואים סביבנו, ואנחנו מפחדים מכל הדברים הבלתי נראים שכמו כן נמצאים סביבנו, כל מה ששמענו עליו בסיפורים והמיתוסים של אבות אבותינו. לכן יש לנו את המנהגים שלנו, אשר אינם כמו אלו של האדם הלבן, אשר חי בארץ אחרת וזקוק לדרכים אחרות.’
“זה היה ההסבר של אָוָה; כתמיד, הוא היה בהיר בקו מחשבתו, ובכוח הבעה יוצא דופן הסביר את כוונתו.” (Knud Rasmussen, Intellectual Culture of the Iglulik Eskimos, 54-56)
הקטע הזה מיומניו של קנוד ראסמוסן עובד לסצנה בסרט “יומניו של קנוד ראסמוסן’” שביים זכריאם קונוק (בן איגולוליק) ביחד עם נורמן כהן, והפיקה חברת הפקות איסומה מאיגלוליק. ניתן לראות את הקטע הזה מהסרט בקישור המצורף מדקה 15:00. עד דקה 15:00 אפשר לשמוע את אָוָה מספר את סיפור חייו המרתק. בסיפורו הוא מתמקד באופן בו הפך לאנגטקוק (שמאן).
1 פתחי נשימה – במשך החורף כלבי ים חיים מתחת לקרח הים. מכיוון שהם יונקים וצריכים לנשום, הם דואגים להשאיר פתחים בקרח הים כדי שיוכלו להוציא את האף ולנשום. כל כלב ים דואג להשאיר כמה פתחים שונים. ציידים היו מחכים בפתחי הנשימה במשך שעות כדי לצוד אותם בדיוק ברגע המתאים.
2 סילה – יש משמעויות שונות למילה סילה. כאן הכוונה לרוח, לישות העל-טבעית, האחראית על מזג האוויר.
3 טקנקפסלוק – אם חיות הים. היישות העל-טבעית השולטת על חיות הים. במסורות מסוימות היא שולטת על כל חיות הציד, גם אלו שעל היבשה. היא הייתה פעם בת אנוש, וחיות הים נוצרו מאצבעותיה. יש לה שמות רבים בקרב השבטים השונים. ידועה במערב בעיקר בשם סדנה.