זכרונות מהרחם – המשך

איור: אוריין שביט

אני מביא כאן את ההמשך של סיפור לידתה של איקליג'וק (Iqallijuq) כפי שהיא סיפרה לאנתרופולוג סלאדין ד'אנגלור. בפוסט הקודם סופר כיצד נשמת השם של סבא שלה (אבא של אמא שלה) התגלגל להיות עובר וכיצד בעת הלידה שינה את מינו מזכר לנקבה (כדאי לקרוא את הפוסט הקודם כדי להבין את ההקשר של הפוסט הזה). בסיפור באים לידי ביטוי הרבה אמונות, תפיסות עולם ואורחות חיים ממסורת בני האינואיט. קודם הסיפור ובסופו כמה הסברים והארות.

בדרכי החוצה, ראיתי את אמי מצועפת במעין ענן. הענן היה סמיך יותר מעשן [טבק]. הוא נגרם מהלידה שלי, מיציאתי החוצה. פתחתי את עיני. הייתי בירניביק irnivik [אוהל קטן ללידה]. הולידו אותי ורציתי להגיד אוג'וו! Ujuu ["וואו"], אבל רק הצליל אונגה! Ungaa ["ווא! ווא!"] יצא מפי. הייתי קרה עד העצם. הייתי צמאה ורציתי להגיד "אני צמאה!" אבל שוב הצליל היחיד שיצא מפי היה "ווא!".

כאשר הענן התפוגג, מצאתי את עצמי בזרועותיה של אישה זקנה והבטתי בה מחייכת. היא אז פנתה אל אמי וראיתי את שפתיה נעות. יכולתי להבחין בבהירות [את מה שסבב אותי] וחייכתי לאמי בזמן שראיתי את תנועות פיה. בחוץ, שתי נשים ערכו טקס. פניתי אליהן וחייכתי לאחת מהן שפיה נע ושללא ספק דיברה. בעוד שיכולתי לשמוע טוב מאוד בפנים [הרחם], עכשיו שיצאתי ונולדתי לא שמעתי דבר. שני הנשים ערכו טקס כדי שאצא מהר יותר משום שהלידה שלי ערכה זמן רב. היא ערכה זמן רב בגלל שבתחילה בחרתי סכין, צילצל וראש צלצל של גבר. לכן לקח לי זמן [להיוולד].

אובילוק Uviluq ניקתה אותי, ואחרי שחתכה את חבל התבור שלי, החזירה אותי לאמי, אשר הניחה אותי בכיס האחורי של הפרקה שלה.

אחרי שבילינו זמן מה באירניביק irnivik [בקתת לידה], עברנו לקינירביק kinirvik [אוהל לבידוד לאחר לידה]. האוהל הזה היה יותר מרווח והייתה בו פתיליית שמן מעליה הכינו נזיד כלבי ים. בכל זאת האוהל היה קטן ולאחר מכן ייזרק ויקבר מתחת לאבנים יחד עם האראאק arraaq שלי – כך קראו לשיליה- וגם עם העורות [ששימשו ליילוד הילד].

אובילוק, המיילדת שלי, הרתיחה את הבשר [כלב-ים] בסיר בישול קטן. אז, כאשר אימי התחילה לאכול את הנזיד, הרגשתי מאוד רעבה [לבשר], למרות שהניקו אותי. אז אימי לקחה כמה חתיכות של בשר לעוס מפיה והעמידה פנים שהיא שמה אותם בפה שלי, בעוד שהם רק נגעו בשפתי. בכל זאת, הייתי תחת הרושם שאני לועסת ואוכלת. היא עשתה אותו דבר עם הנזיד, ונתנה לטיפה מהנזיד ליפול על פי, ומיד הייתה לי הרגשה שאכלתי לשובע. אחר כך היא לקחה את חתיכות הבשר שנגעו בי ושמה אותן במינגוליקטיקוטיקרביק minguliqutiqarvik [כיס עור קטן בצורת משפך].

כאשר אימי סיימה לאכול, הייתי מלאה ונרדמתי לשינה עמוקה. למעשה מתתי.

היא קראה לאבי לבוא, אבל הוא ענה שהוא מבצע סקניק sakaniq [סיאנס שמאני] כדי לבקש ממני לחיות, כאשר אני הוא סביוורטליק Savviurtalik. ואני, סביוורטליק, הבנתי שאני בבית של הנג'נאק שלי ["אחות אהובה"] ושאחייה שוב.

אבל עכשיו, קצת אחר כך, בלי לדעת איך, נפלתי חזרה לשינה עמוקה. נרדמתי, בהיותי מאוד עייפה, והתעוררתי רק כששמעתי את המילים של אישא זקנה, ארנארטאק Arnartaaq, "שזו תהייה אני! שהיא תהייה לי לקיגוטי kiiguti [תמיכה]! שאני אהיה לה לקיגוטי! שדרכה אשא את השם איקליג'וק, משום שאני עייפה מלשמוע את השם ארנרטאק!" היא רצתה שאחייה, ומשום שהחיים שלנו יהיו כרוכים זה לזה ויחזקו זה את זה באמצעות הקשר הזה, כנראה אחייה להיות זקנה משום שהיא הייתה מאוד זקנה. הגחתי מהתרדמה שלי. הייתי חיה לחלוטין.

ראיתי אנשים נכנסים. יכולתי לזהות את אבי ואת אובילוק. אז עברנו לאוהל של אבי, והורי ישנו שוב יחד. אני הייתי סיפיניק [טרנסקסואל] בגלל שסביוורטליק רצה לחיות שוב כאישה ולא כגבר. הוא לא רצה לצוד בגלל שצייד דרש מאמץ רב מידי ועבורו המשמעות הייתה סיכוי גבוה להיות קר. אז נהייתי ילדה אחרי ששיניתי מין בלידה. לפני כן היה לי פין אבל אז קבלתי פות; ככה זה עם סיפינייט [טרנסקסואלים].

ועד הוסת הראשונה שלי לבשתי בגדים של זכר ולעיתים קרובות ליויתי [לשם ציד] את האטאטקולוק ataatakukuk שלי ["אבא מתוק", אב חורג] בגלל שאבי האמיתי מת בטביעה בסתיו שאחרי לידתי. לבשתי בגדים של בן למשך זמן רב ואפילו חשבתי שאני בן ולא בת.

כשהפכתי למתבגרת וקבלתי את הוסת הראשונה שלי, אמא שלי התחילה להכין בשבילי מינגוטינקטוק minguttinaaqtuq [פרקה בשביל בנות עשרה צעירות], כמו גם זוג מכנסיים של אישה. בזמן שהכינה אותם, היא התחילה לבכות בגלל השם שהיה לי; היא חשבה שאני אביה וסירבה להכין בגדי נשים לאביה. כך הבנתי שאני אישה, בזמן הוסת הראשונה שלי.

מתוך: Inuit Stories of Being and Rebirth, Bernard Saladin dwAnglure, p. 22-27

הסיפור הזה, מעבר ליופיו, נותן ביטוי לתרבות העשירה של בני האינואיט. הנה כמה הסברים שיעזרו להכיר יותר את התרבות הזאת:

הענן שאיקליג'וק רואה לאחר שיצאה מרחם אימה הוא בלתי נראה לאנשים רגילים. הוא נראה רק לרוחות, בעלי חיים, שאמנים ותינוקות שזה עתה נולדו (שלמשך זמן מה עדין נשמרים התכונות העובריות שלהם). הענן הזה נגרם מהדם של הלידה שנחשב למסוכן. בין היתר הוא מבריח את חיות הציד. ציידים ונשים בגיל הפוריות צריכים לשמור על מרחק מהדם הזה, ולכן נשים לאחר לידה חיות באוהל קטן משלהם למספר שבועות לאחר הלידה. הלידה התקיימה באוהל קטן שנועד לכך ולאחר מכן הן עוברות לאוהל גדול יותר בו ניתן לבשל, ובו ישהו למשך כמה שבועות.

כשאיקליג'וק נולדת, ועושה את המעבר מעובר לתינוק היא מאבדת את יכולת התקשורת שלה עם הסביבה. היא מנסה לדבר אבל כל מה שיוצא מפיה הוא בכי של תינוקת. היא רואה לפי תנועות השפתיים שאנשים סביבה מדברים, אבל לא מצליחה לשמוע אותם. כשהייתה ברחם היא שמעה והבינה את המתרחש מחוץ לרחם ואפילו יכלה להשפיע על כך בכוח המחשבה שלה.

איקליג'וק מספרת שלמרות שאימה הניקה אותה היא הרגישה רעב וצמא ואימה הייתה מטפטפת טיפות מהנזיד על שפתיה והעמידה פנים שהיא נותנת לה לאכול חתיכות של בשר לעוס. הפעולות הללו גרמו לאיקליגו'ק התינוקת לתחושת שובע. את חתיכות הבשר הללו האם מכניסה לכיס בצורת משפך אשר מייצג את הקיבה של נשמת השם שלה. כשהכיס הזה מתמלא, מרוקנים את חתיכות הבשר הללו לבקע בקרח הים. האמונה היא שהם יהפכו לכלבי ים, אשר יזהו את התינוק לכשיגדל והוא יצוד אותם.

איקליג'וק גם מספרת על שני מקרים שהיא כמעט מתה. בחוויה שלה, היא נופלת לשינה עמוקה, והוריה מנסים להחזיר אותה לחיים באמצעות טקסים. פעם אחת באמצעות זימון נשמתו של סבה שעל שמו היא קרויה (ובמובן מסויים היא גלגול שלו). פעם שניה נעזרים בנשמת שם של אישה זקנה. הזקנה נותנת לתינוקת של שמה. מכיוון שהאישה הזאת חיה חיים ארוכים, יש לנשמת השם שלה כוח חיות חזק, ונשמת השם הזאת מחזירה את התינוקת לחיים. אך הקשר אינו חד-כיווני. לאישה הזקנה הזאת, ארנארטאק, אין קרובי משפחה. היא יוצרת באמצעות נתינת השם קשר של תמיכה הדדית בינה לבין התינוקת. האישה הזקנה תסייע בדאגה לתינוקת, וכשהתינוקת תגדל היא תעזור ותטפל באישה הזקנה. לסוג הזה של קשר בין בין אדם, בין נשמות יש שם: קיגוטי, שפירושו תמיכה.

עוד דבר מענין שאיקליג'וק מתייחסת אליו, הוא העובדה שהיא סיפיניק, מה שד'אנגלור מתרגם כטרנסקסואל. הכוונה היא למישהו ששינה את מינו במהלך הלידה. ד'אנגלור טוען שמבחינה מגדרית אנשים כאלו שייכים למגדר שלישי. מבחינה מינית הם שייכים למין הביולוגי שלהם, אך מבחינות אחרות יש להם מאפיינים יחודיים. לא ניכנס כרגע לתאוריה שלו לגבי זה, אבל אפשר לראות את היחס המיוחד שאיקליג'וק מקבלת בסיפור. עד לוסת הראשונה שלה מתייחסים אליה כבן, ולאחר מכן כבת. איקליג'וק מספרת לד'אנגלור שלקח לה זמן להשלים עם השינוי הזה. כשלבשה בפעם הראשונה את מכנסי הנערות שאימה תפרה לה היא קרעה אותם בזעם. לקח לה זמן להסכים ללבוש בגדי נשים וללמוד את המיומנויות שנשים נדרשות לדעת כדי לתחזק את הבית. גם לאימה, שראתה בבתה גלגלול של אביה היה קשה לקבל את זה שהיא אישה. האם סירבה ללמד אותה את המיומנויות שנדרשות מנשים. איקליג'וק למדה אותם מהדודות שלו, הבנות דודות שלה, ומאוחר יותר מחמותה הראשונה. במהלך חייה איקליג'וק התחתנה מספר פעמים, ואומרת שהיא אף פעם לא שכחה את החינוך הזכרי שקבלה. הבעלים שלו העריכו אותה מאוד על כך שהיו לה יכולות כפולות גם כעקרת בית וגם את כישורי ציד, והנהיגה במזחלת.

והערה אחרונה מענינת לגבי השם. לאמא של איקליג'וק קראו נוביג'אק על שם אחות של אביה, סביאורטליק. כך שסביאורטליק (סבא של איקליג'וק) נהג לקרוא לבתו (אמא של איקליג'וק) אחותי האהובה, כפי שנהג לקרוא לאחותו שהייתה קרויה באותו שם. נוביג'אק היתה מכנה את איקליג'וק (שהייתה קרויה על שם אביה) אחי האהוב ואיקליג'וק כינתה את אמא שלה (נוביג'אק) אחותי האהובה. זה מדהים כיצד אם ובתה המשיכו להחיות את הקשר שהיה לפני שני דורות בין הסבא לאחותו באמצעות הכינויים בהם קראו זו לזו.

סיפורים מתרבויות עתיקות

סיפורים מתרבויות עתיקות