בפוסט הקודם סיפרתי שבני האינואיט כתבו סוגים שונים של שירים. בין היתר הם כתבו "שירי לעג". אדם כתב שיר לעג לאדם אחר שפגע בו, עלב בו, רימה אותו או נהג בו בחוסר כבוד; לאדם שהוא חש כלפיו כעס או שנעלב ממנו. את שיר הלעג היה שר המשורר בפומבי, בעת כינוס, וכך מטיח את האשמות שלו באותו אדם.
שירה תפסה מקום מרכזי ביום יום של בני האינואיט. דוגמא מקרית: בשלושה מתוך ארבעת הסיפורים בספר "סיפורים גרינלנדיים" שירה תופסת מקום. בסיפורים שבספר ההקשר של השירה הוא על פי רוב עשית כשפים, כלומר שירה כלחש קסמים, אבל בני האינואיט שרו בהקשרים רבים אחרים:
החלטתי לקנות צלצל. משהו שאפשר יהיה באמצעותו להדגים את שיטות הצייד שהיו נהוגות בקרב בני האינואיט, שניתן יהיה לחוש אותו, לגעת, להתנסות. חיפוש במרשתת לא העלה בתחילה הרבה. מצאתי כמה צלצלים עתיקים ויקרים שלא בטוח שאפשר ממש להדגים איתם. גיליתי שיש דבר כזה צלצל אימון (practice harpoon).
בהמשך לפוסט הקודם על הסרט Angry Inuk, הנה עוד ביטוי קולנועי בקשר לתרבות הציד של בני האינואיט. החיים באזור הארקטי בו אין צומחים עצים והצמחיה מועטה חייבו במשך הדורות הסתמכות כמעט מוחלטת על בעלי חיים כמקור למזון, לביגוד ואף למגורים. כך היה במשך אלפי שנים בארקטי. בעשורים האחרונים, לאחר כיבוש הארקטי על ידי האדם
במשך עשורים מנהלים ארגונים סביבתיים גדולים מלחמה מתוקשרת ויצרית בהשקעה על סכומי עתק נגד צייד כלבי ים. ידוענים, כבריג'יט בורדו, יצאו נגד הציד, ומצטיירת תמונה כי מדובר בצייד אלים ומיותר שבא לספק תעווה של בני מערב למוצרי יוקרה. מסעות יחסי הציבור נגד הצייד יצרו שם רע לצידים ולמשתמשים בעורות, והולידו חוקים נגד סחר בעורות כלבי ים באיחוד האירופי.