תרבות הדינה’ (נבחו)

הוגן – מבנה מסורתי של בני הדינה’, ויקיפדיה קרדיט: Dsdugan

בהמשך לפוסט הקודם עם הסיפור על חמש הרפואות המקודשות מהתרבות של בני הדינה’ (הידועים יותר בשם נבחו Navajo או נבהו Navaho), אספר אליהם קצת. עוד לא חקרתי את התרבות שלהם לעומק, ולא קראתי הרבה מהסיפורים שלהם או על התרבות המסורתית העשירה שלהם, כך שמה נכתב כאן הוא אוסף של אנקדוטות מרכזיות מהתרבות וההיסטוריה המאוחרת שלהם. המידע הזה לא באמת נותן לנו עומק משמעותי להבנת התרבות, אבל בכל זאת מאפשר לנו להעלות ברוחנו את התרבות הזאת באופן קצת יותר מוחשי.

שמם הרשמי בארה”ב הוא נבחו, וזה השם הידוע יותר שלהם, אם כי רבים מעדיפים את הכינוי דינה’, שהיא מילה משפתם שמשמעותה “אנשים”.

לפי המסורת של בני הדינה’ הם חיו מאז ומעולם באזור שתחום בין ארבעת ההרים המקודשים, אשר גם מציינים את ארבעת הכיוונים: במזרח הר בלנקה (Tsisnaasjuni’ – כלומר שחר או הר הקונכיה הלבנה) שבמדינת קולרדו, בדרום הר טיילור (Tsoodzil – כלומר חרוז כחול או הר התורכיז) שהמדינת ניו מקסיקו, במערב פסגות סן פרנסיסקו (Doko’oosllid – כלומר הר קונכיית אוזן הים) שבמדינת אריזונה, ובצפון הר הספורס (Dibe’ Nitsaa – כלומר כבשת הרים גדולה) שבקולורדו. כל הר (וכך גם כל כיוון) מזוהה עם צבע: שחור מזוהה עם הצפון, לבן עם המזרח, כחול עם הדרום וצהוב עם המערב. לצבעים, להרים ולכיוונים גם משמעויות בתפיסת העולם הרוחנית של בני הדינה’. האזור שבין ארבת ההרים הללו הוא אזור גאוגרפי מדברי (מדבר גבוה) שמהווה חלק מרמת קולורדו.

השמורה של בני הדינה’ כיום, שבה יש להם אוטונומיה שלטונית, ממוקמת בתוך השטחים המסורתים שלהם (לא דבר מובן מאליו ביחס להרבה תרבויות ילידיות אחרות בארה”ב). השמורה מתפרשת על פני שטחים במדינות ניו מקסיקו, אריזונה ויוטה בארה”ב. נכון לשנת 2020 היו כמעט 400,000 חברים רשומים כחברי שבט כאשר יותר מ-173,000 מתוכם (נכון לשנת 2010) חיים בתחומי השמורה. השמורה של בני הדינה’ היא הגדולה ביותר באהר”ב ושטחה הוא כ-71,000 קמ”ר (סביבות פי שלוש משטח מדינת ישראל). מבחינת אוכלוסיה הדינה’ הם כיום אחת התרבות הילידית הגדולות ביותר בארה”ב. 

תפוצת שפות משפחת הדינה’, ויקיפדיה קרדיט: Noahedits

השפה שלהם שייכת למשפחת שפות הדינה (Dene או Na-Dene’) שנקראת גם את’אבסקן (Athabaskan). הפריסה הגיאוגרפית של דוברי השפות האלו היא מענינת במיוחד. , בדרום מערב ארה”ב, בקרבה לבני הדינה’, יש עוד כמה תרבויות שדוברות שפות מאותה משפחה (למשל בני האפצ’י). יש גם כמה תרבויות בצפון מערב ארה”ב, קרוב לחוף הפסיפי (צפון קליפורניה ואורגון) שדוברות שפות מאותה משפחה. אבל רוב התרבויות שדוברות שפות מהמשפחה הזאת הן תרבויות מאלסקה ומצפון מערב קנדה (ראו מפה). התפוצה הזאת של משפחת השפות מעידה על הגירה. כלומר, באיזה שהוא שלב קבוצה של דוברי השפה התנתקו מיתר בני התרבות שלהם ונדדו לאזור מנותק ומרוחק בדרום מערב ארה”ב. שוב, אני לא מכיר מספיק לעומק את הסיפורים של בני הדינה’, אבל על פי ויקיפדיה, יש התייחסויות להגירה כזאת בסיפורים העתיקים שלהם. כיום יש בלשנים שקושרים את משפחת השפות הזאת למשפחת השפות היניסייות (Yeniseian) ממרכז סיביר לכדי משפחה אחת (משפחת השפות הדינה’-יניסייות).

עוד עובדה מענינת לגבי שפה: כמו במישורים, גם לבני הדינה’ יש שפת סימנים שהיא דיאלקט או שפה בת של שפת הסימנים של המישורים.

לפי עדויות ארכיאולוגיות, אבותיהם של בני הדינה’ הגיעו לאזור בסביבות שנת 1400 לספירה. לפניהם חיו באזור תרבויות אחרות במשך כ-14,000 שנה לפחות. אבותיהם של בני הדינה’ היו ציידים-לקטים שלמדו משכניהם (בני הפואבלו) לגדל תירס, שעועית ודלעת.

באופן מסורתי הארגון החברתי של בני הדינה’ היה מטרילינלי, שושלת אמהות. כלומר ילד משתייך לקבוצה החברתית, לחבורה (clan) אליה משתייכת אימו. המשפחה הייתה חיה בקרב קרוביה של האם ולאחיה הגדול היה מקום משמעותי בחינוך של הילד. ההנהגה המקומית של בני הדינה’ הייתה מבוססת על חבורות ההשתייכות הללו.

המפגש הראשון של בני הדינה’ עם לבנים התרחש בסביבות שנת 1581, כאשר הספרדים הגיעו לאזור. בני הדינה’ אימצו רעיית עיזים וכבשים מהספרדים, דבר שהפך למרכזי בכלכלה שלהם. במשך מאות השנים שבאו לאחר מכן, עברו בני הדינה’ דיכוי בצורות שונות, ואף טבח בידי לבנים, אולם הם הצליחו לקיים, לשמר ולהחיות חלקים מתרבותם. צורת הממשל שהם מקיימים עד היום מבוססת על צורת הארגון המסורתית שלהם.

אחד הדברים שבני הדינה’ מזוהים איתו הוא האריגים שלהם. את תרבות האריגה שלהם הם הביאו איתם כאשר הגיעו לאזור, אך משכניהם בדרום מערב ארה”ב למדו לארוג כותנה.

בשנות ה-40 של המאה הקודמת התגלו באדמות בני הדינה’ מרבצים גדולים של אורניום. מאז ובמשך עשורים, התבצעה כריה של אורניום ללא מיגון מספק לכורים או לסביבה הטבעית. כתוצאה מכך רבים מבני הדינה’ חלו ומצאו את מותם הן ככורים והן כתושבים של האזור. החל משנות ה-70 של המאה הקודמת התבצעה חקיקה שמסדירה את תחום הכריה ומפקחת על בטיחותו, אולם עד היום לא הוסכם על פיצוי כולל על הפגיעה שבני הדינה’ עברו. כיום הממשל של בני הדינה’ אינו מתיר כריה של אורניום בשטחו.

עוד פרק ידוע בהיסטוריה של בני הדינה’ התרחש בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר רבים מבני הדינה’ התגייסו ללחום. מכיוון שהשפה שלהם לא הייתה ידועה מחוץ לבני התרבות והיא שונה מאוד משפות ארופיות ומזרחיות, צבא ארה”ב השתמש בבני דינה’ כדי להעביר מסרים מוצפנים. כ-400 בני דינה’ שימשו כמדברי קוד (Code talkers) בצבא ארה”ב בזמן המלחמה, והצליחו לקיים תקשורת מוצפנת בין החזית לעורף שהאיוב לא הצליח לפענח.

שטיח מסורתי 1870-1880, ויקיפדיה

רקדני יאפיצ’אי מבני הדינה’ ויקיפדיה. צילום: אדוארד קרטיס 1900