בהמשך לפוסט הקודם על הסרט Angry Inuk, הנה עוד ביטוי קולנועי בקשר לתרבות הציד של בני האינואיט. החיים באזור הארקטי בו אין צומחים עצים והצמחיה מועטה חייבו במשך הדורות הסתמכות כמעט מוחלטת על בעלי חיים כמקור למזון, לביגוד ואף למגורים. כך היה במשך אלפי שנים בארקטי. בעשורים האחרונים, לאחר כיבוש הארקטי על ידי האדם
במשך עשורים מנהלים ארגונים סביבתיים גדולים מלחמה מתוקשרת ויצרית בהשקעה על סכומי עתק נגד צייד כלבי ים. ידוענים, כבריג'יט בורדו, יצאו נגד הציד, ומצטיירת תמונה כי מדובר בצייד אלים ומיותר שבא לספק תעווה של בני מערב למוצרי יוקרה. מסעות יחסי הציבור נגד הצייד יצרו שם רע לצידים ולמשתמשים בעורות, והולידו חוקים נגד סחר בעורות כלבי ים באיחוד האירופי.
היה הייתה אישה שילדה ולד מת. היא ביקשה שהדבר לא ייוודע לאיש משום שלא רצתה למלא את הטאבואים1 המטרידים המוטלים על מי שנתפסת כאישה לא נקייה…
פעם, לפני שנים רבות, עזבו אנשים את היישוב קינגמרטוק (Qingmertoq) אשר במעבר שֶרמן ונדדו למקום אחר. הם התכוננו לחצות את המים, ולכן בנו רפסודות מכמה קיאקים שקשרו יחד. הם היו רבים, והזדרזו לצאת לאזורי ציד חדשים, ולא היה מקום רב על הרפסודות.
בקיץ של שנת 1921 עלו על סיפון המפרשית הממונעת "מלך הים" (Sea King) 7 מחברי משלחת הת'ולי החמישית בראשותו של קנוד ראסמוסן. המפרשית, שנבנתה במיוחד עבור המשלחת, יצאה מקופנהגן (דנמרק) לעבר גרינלנד. אך הפעם, בניגוד למשלחות הת'ולי הקודמות, גרינלנד לא הייתה היעד. הם עצרו בגרינלנד כדי לקחת ציוד שנחוץ למסעות