כמו במסורות רבות אחרות גם במסורת של בני הבלאקפוט הייתה משמעות מיוחד לשם של אדם. השם נחשב כבעל השפעה על חייו ועל גורלו, כך שהענקת שם התבצעה בתשומת לב ומתוך מחשבה. בניגוד למקובל אצלנו ניתן לאדם רק שם פרטי. כלומר השם לא שייך אדם לשבט, חבורת צייד או שושלת משפחתית. עם זאת לעיתים קרובות קראו על שם אדם שנפטר.
בנות הבלאקפוט בדרך כלל ילדו בטיפי בחברת אישה מבוגרת ומנוסה במיילדות, ולעיתים בסיעו של נשים נוספות. חתיכה מחבל הטבור נשמרה, יובשה ושומרה בתיק עור מעוטר בחרוזים כקמע לבריאות הילד. התיק של הבנים היה בצורת נחש וזה של הבנות בצורת לטאה. בני הבלאקפוט האמינו שנחשים ולטאות מאריכים ימים ולעולם אינם חולים.
עובדה מעניינת שלמדתי על התרבויות הילידות של צפון אמריקה דרך המחקר על שבטי הבלאקפוט הוא קיומה של שפת סימנים. שפה שדומה במהות שלה לשפת הסימנים בה מדברים אנשים חרשים, אלא שנעשה בה שימוש נרחב בין אנשים שומעים. בניגוד לדימוי שמתקבל מסרטים הוליוודים, הילידים של צפון אמריקה דברו שפות שונות.
עלילתי, 105 דקות, ארה"ב, 2013
תעודי, 18 דקות, קנדה, 2010